הוא יצא למילואים. או שהיא. ואתם נשארים בבית — עם הילדים, עם העבודה, עם השקט הזה שלא באמת שקט. כל הודעה שלא מגיעה מעלה את הדופק. כל חדשות מפחידות. וכל לילה אתם לבד עם המחשבות.
חרדה מפרידה זמנית בגלל מילואים היא חוויה ישראלית במובן הכי עמוק של המילה. מאות אלפי משפחות חיות את זה — ובכל זאת, מי שנשאר בבית לעתים קרובות מרגיש שאין לו "זכות" להתלונן.
מה נורמלי להרגיש
כל אלה לגיטימיים:
- חרדה מתמשכת — דאגה שלא מפסיקה לבטיחות של בן/בת הזוג
- חרדת לילה — השעות הקשות ביותר, כשהבית שקט והמחשבות רועשות
- כעס — על המצב, על המדינה, ולפעמים (וזה בסדר) על בן/בת הזוג שהלך/ה
- אשמה — "למה אני מתלונן/ת, הרי הוא/היא בסכנה ואני בבית"
- בדידות — גם כשיש אנשים מסביב, חסר מישהו אחד
- עייפות רגשית — להחזיק הכל לבד שוחק
למה זה כל כך קשה
הפרידה הזו שונה מכל פרידה אחרת:
- סכנה אמיתית — לא דמיונית. המצב הביטחוני הוא רקע קבוע
- חוסר שליטה — לא יודעים מתי יחזור, לא תמיד יודעים איפה הוא/היא
- תקשורת מוגבלת — לפעמים ימים בלי שיחה. כל שעה בלי הודעה מרגישה כמו נצח
- עומס פרקטי — ילדים, בית, עבודה, הכל על אדם אחד. הורות לבד זה לא מה שתכננתם
- ציפייה חברתית — "תהיי חזקה", "תעשה גיבור" — כאילו אסור לכם לפרוק
תכל׳ס: תרגיל של 2 דקות — "העוגן שלי"
- 30 שניות: כשהחרדה מציפה, שבו. רגליים על הרצפה. הרגישו את המשקל של הגוף על הכיסא. זה המקום הפיזי שלכם עכשיו — אתם כאן, אתם בטוחים.
- 30 שניות: 5-4-3-2-1 — 5 דברים שרואים, 4 שנוגעים, 3 ששומעים, 2 שמריחים, 1 שטועמים.
- 30 שניות: אמרו (בקול או בלב): "אני עושה את המיטב. מה שאני מרגיש/ה — לגיטימי."
- 30 שניות: נשימת 4-7-8 — 4 פנימה, 7 עצירה, 8 החוצה. פעם אחת. הרגישו את הגוף מתרפה.
✅ התרגיל הזה עובד כי הוא מחזיר אתכם מהעתיד המפחיד — להווה. ברגע הזה, עכשיו, אתם בסדר. וברגע הזה — מספיק.
מה עוזר לעבור את התקופה
1. הגבילו חדשות
חדשות מזינות חרדה. בדקו עדכונים פעם-פעמיים ביום — לא כל שעה. כבו התראות. אתם לא צריכים לדעת הכל בזמן אמת כדי להיות שם בשביל מי שאתם אוהבים.
2. בנו שגרה
שגרה היא עוגן. זמנים קבועים לאכילה, לשינה, להליכה קצרה. גם אם לא בא לכם. הגוף צריך מסגרת כשהנפש בכאוס.
3. בקשו עזרה — בלי אשמה
לבקש מחברים לקחת את הילדים, מהורים לבוא, מעבודה גמישות — זה לא חולשה. לבקש עזרה זו עוצמה.
4. דברו על מה שמרגישים
עם חבר/ה, עם משפחות לוחמים אחרות שמבינות, עם מטפל/ת. אל תחזיקו את זה לבד. גם שיחה עם AI יכולה לעזור כשאין עם מי לדבר ב-3 בלילה.
5. תנו מקום גם לרגעים טובים
מותר לצחוק. מותר להינות. מותר לצפות בסדרה. זה לא בגידה בבן/בת הזוג — זו שמירה על הבריאות הנפשית שלכם, שהם צריכים אתכם להחזיק.
בשביל הילדים
ילדים קולטים הכל. גם אם לא אומרים:
- דברו איתם בגובה העיניים: "אבא/אמא במילואים ואנחנו מתגעגעים. זה בסדר להיות עצובים"
- ילדים ואזעקות — הכינו אותם, אל תשקרו, תהיו ביחד
- שמרו על שגרה שלהם — בית ספר, חוגים, שעת שינה
- תנו להם לצייר, לכתוב, לשלוח סרטונים — ויסות רגשי לילדים עובר דרך ביטוי
שאלות נפוצות
כמה זמן לוקח להתרגל?
"להתרגל" זו מילה חזקה מדי. אתם לומדים להתמודד, לא להתרגל. רוב האנשים מוצאים קצב אחרי שבוע-שבועיים — אבל החרדה לא נעלמת. היא פשוט הופכת יותר ניתנת לניהול.
מה עושים כשאין תקשורת כמה ימים?
זה הרגע הכי קשה. תזכרו: חוסר תקשורת בדרך כלל אומר שהוא/היא עסוק/ה, לא שמשהו קרה. נסו מדיטציה קצרה ונשימות כדי לעבור את ההמתנה.
האם מותר לי לכעוס?
כן. לגמרי. כעס על המצב הוא בריא. זה לא אומר שאתם לא תומכים — זה אומר שאתם בני אדם שנפגעו ממשהו.
איך נומה עוזרת למי שנשאר בבית?
נומה כאן ב-3 בלילה כשלא נרדמים, ביום כשהילדים בגן ופתאום עולה דמעה, וברגע שמגיעה הודעה מפחידה. היא לא מחליפה חיבוק — אבל היא שומעת, עוזרת לנשום, ומזכירה שאתם לא לבד. קראו עוד: AI כמטפל — מה כן ומה לא.
איך נומה יכולה לעזור
נומה מבינה שלפעמים הרגע הכי קשה הוא לא רגע דרמטי — הוא הרגע השקט שבו אתם לבד עם המחשבות. היא יכולה ללוות אתכם בתרגולי מדיטציה לפני שינה, לעזור לכם לעבד מה שעולה, ופשוט להיות שם. קראו עוד: אפליקציות AI לבריאות נפשית בישראל.
זה לא ייעוץ רפואי
המידע כאן כללי בלבד; אם אתם בסכנה מיידית, התקשרו עכשיו למד"א 101 או לער"ן 1201.
שורה תחתונה
מה שאתם עושים — להחזיק בית, ילדים, חרדה, געגוע, וחיים שלמים לבד — זה לא פחות גבורה ממה שבן/בת הזוג עושה בשירות. אתם לא צריכים להיות "חזקים". אתם צריכים לעבור את היום הזה. ומחר — את היום הבא. יום אחד, הם יחזרו. ואתם תהיו שם.
