יום ראשון בבוקר. הסוכה כבר מפורקת במרפסת, הקישוטים חזרו לקופסה בבוידעם, ואתם פותחים את המחשב מול עשרות מיילים שלא נקראו. בראש מתחילה לרוץ רשימה: הטסט לרכב, התור לרופא השיניים שנדחה פעמיים, הטופס לביטוח הלאומי, השיחה עם הבוס על התפקיד החדש. כל מה שאמרתם עליו בספטמבר "נדבר אחרי החגים".
ואז קורה משהו מוזר. אף אחת מהמשימות האלה לא קשה במיוחד. רובן לוקחות רבע שעה, אולי חצי שעה. אבל כשהן עומדות שם יחד, בערימה אחת, הן נראות כמו הר, והמחשבה על ההר מעייפת יותר מכל טיפוס שתעשו בפועל.
דחינו כי זה הרגיש טוב, לרגע
קל להסביר דחיינות בעצלות או בניהול זמן גרוע. החוקרים פוקסיה סירואה וטימותי פיקל מציעים הסבר אחר. בסקירה שפרסמו ב-2013, שאספה מחקרים רבים בתחום, הם טוענים שדחיינות היא בעיקר דרך לתקן מצב רוח בטווח הקצר.
המנגנון פשוט למדי. משימה מסוימת מעוררת תחושה לא נעימה: שעמום, תסכול או חוסר ודאות מאיפה בכלל מתחילים. ברגע שדוחים אותה, התחושה נעלמת ומצב הרוח משתפר מיד. את המחיר משלם "האני העתידי", זה שיצטרך להתמודד איתה אחר כך.
"אחרי החגים" הוא גרסה מקומית ומושלמת של המנגנון הזה, ויש לו אפילו תירוץ טוב: באמת קשה לקבוע משהו כשחצי מהמדינה בחופש. רק שעכשיו האני העתידי הזה הוא אתם, והגיע הזמן לשלם את החשבון.
מה ההמתנה עושה לראש
כאן נכנס לתמונה ניסוי יוצא דופן. ב-2006 פרסם צוות בהובלת גרגורי ברנס בכתב העת Science מחקר שבו 32 משתתפים חיכו לשוק חשמלי קל ברגל. החוקרים שינו את עוצמת השוק ואת זמן ההמתנה, ונתנו למשתתפים לבחור בין האפשרויות.
רוב המשתתפים העדיפו לקבל את השוק מוקדם יותר, רק כדי לא לחכות לו. 28% מהם הלכו רחוק עוד יותר: הם בחרו שוק חזק יותר ומיידי על פני שוק חלש יותר שמגיע אחרי המתנה. החוקרים כינו אותם extreme dreaders, אנשים שהאימה מההמתנה קשה להם במיוחד.
בסריקות המוח נמצא שהאימה הזו קשורה לתשומת הלב שמופנית אל הכאב הצפוי, באזורים שמעורבים בעיבוד כאב. כלומר, לחכות לדבר לא נעים גובה מחיר משלו, ואנשים מוכנים לשלם יותר כדי לקצר את ההמתנה.
שוק חשמלי ומייל לרואה החשבון הם לא אותו דבר, והניסוי לא בדק דחיינות. אבל הוא עוזר להבין תחושה מוכרת: משימה שתלויה לכם מעל הראש כבר שבועות תופסת מקום גם כשאתם לא נוגעים בה. חלק מהמשקל של הרשימה הוא ההמתנה עצמה.
החגים נגמרו, ויש בזה גם צד טוב
הנגצ'ן דאי, קתרין מילקמן וג'ייסון ריס בדקו מתי אנשים נוטים לקחת על עצמם מטרות חדשות. הם מצאו שחיפושים של המילה "דיאטה" בגוגל, ביקורים בחדר כושר והתחייבויות למטרות עולים אחרי "ציוני דרך בזמן": תחילת שבוע, חודש או שנה, תחילת סמסטר, יום הולדת, וגם מיד אחרי חג.
לפי החוקרים, ציון דרך כזה פותח מעין דף חדש בראש. הוא מרחיק אותנו מהכישלונות של התקופה הקודמת ומעודד לראות את התמונה הרחבה. המחקר נעשה בארצות הברית, על החגים שלהם, אבל את התחושה של "טוב, עכשיו מתחילים" במוצאי שמחת תורה מכירים פה היטב.
אז אותו "אחרי החגים" שיצר את הערימה יכול להיות גם נקודת הפתיחה שלכם. אין טעם לסחוב אשמה על מה שנדחה. הדחייה כבר קרתה, ועכשיו נשאר רק להחליט מה עושים השבוע.
להוציא את ההר מהראש
הצעד הראשון הוא לכתוב את הרשימה. כל עוד היא מסתובבת בראש, היא נראית אינסופית ובלי צורה. על דף או בפתק בטלפון היא מקבלת גבולות. אולי יש בה שתים-עשרה שורות, אולי עשרים, אבל יש לה סוף.
אחר כך, ליד כל פריט, כתבו את הפעולה הפיזית הראשונה והקטנה ביותר. במקום "לטפל ברכב": "לחפש את המספר של המוסך". במקום "לסדר את הביטוח": "לפתוח את המייל מהסוכן". פעולה בגודל כזה כמעט לא מעוררת את השעמום או את חוסר הוודאות שגורמים לנו לברוח.
עשר דקות עם המשימה שהכי מפחידה
עכשיו בחרו את המשימה שהכי לא בא לכם לגעת בה, זו שגורמת לבטן להתכווץ בכל פעם שהיא עולה. תנו לה עשר דקות, היום. המטרה היא להתחיל, לא לסיים.
אם ההמתנה היא חלק מהמשקל, ההתחלה מורידה ממנו. ברגע שנגעתם במשימה, היא כבר לא איום עמום שמרחף ברקע. ברור מה הצעד הבא. ולפעמים עשר הדקות נגמרות והמשימה כבר מאחוריכם.
לתת למשימה שעה וכתובת
למשימה אחת או שתיים, כתבו תוכנית "אם-אז" שקובעת מתי, איפה ואיך. למשל: "אם זה יום שני, תשע בבוקר והקפה כבר על השולחן, אז הטלפון הראשון שלי הוא למרפאה". פיטר גולוויצר ופסקל שירן ערכו מטא-אנליזה של 94 מבחנים עם כ-8,400 משתתפים, ומצאו שתוכניות כאלה שיפרו את השגת המטרות במידה ניכרת, לעומת כוונה כללית בלבד.
ההבדל בין "צריך להתקשר למרפאה" לבין תוכנית כזו הוא שההחלטה כבר התקבלה מראש. כשיום שני בתשע מגיע, לא צריך לנהל משא ומתן עם עצמכם.
שנייה לפני שהיד הולכת לטלפון
שימו לב לרגע שבו אתם מסתכלים על הרשימה והגוף נדרך. הכתפיים עולות, הנשימה מתקצרת, והיד כבר בדרך לטלפון, לעוד גלילה אחת שתשפר את ההרגשה לדקה או שתיים.
זה תיקון מצב הרוח שסירואה ופיקל מתארים, בזמן אמת. לא צריך להילחם בו. מספיק לזהות אותו, לעצור ולנשום כמה נשימות איטיות לפני שמחליטים מה עושים. לפעמים המרווח הקטן הזה מאפשר לבחור בפעולה הראשונה מהרשימה במקום לגלול בטלפון.
אם בא לכם קצת עזרה ברגע הזה, מול הרשימה, באפליקציית רגע יש תרגולים קצרים שמורידים את המתח ומקלים על ההתחלה. נסו תרגול קצר לפני שאתם פותחים את המיילים.