בואו נהיה כנים לרגע.
כמה פעמים היום פתחתם את הטלפון "רק לשנייה" ומצאתם את עצמכם 40 דקות אחר כך צופים בסרטון של מישהו שמכין אוכל זעיר לאוגר?
אין שיפוטים פה. כולנו שם.
המוח שלכם על סקרולינג
הנה מה שקורה בפנים כשאתם גוללים:
כל פוסט, כל סרטון, כל תמונה - זה כמו מכונת מזל קטנה. לפעמים משעמם, לפעמים מעניין, לפעמים משהו שגורם לכם לצחוק. אתם לא יודעים מה יבוא הלאה. וזה בדיוק מה שהופך את זה לממכר.
המוח משחרר טיפה קטנה של דופמין - הורמון ההנאה - כל פעם שיש הפתעה קטנה. וככה, טיפה אחרי טיפה, שעה עוברת ואתם לא שמתם לב.
זה לא חולשה שלכם. האפליקציות האלה תוכננו ככה. יש צוותים שלמים של מהנדסים ופסיכולוגים שהמטרה שלהם היא לגרום לכם להישאר עוד קצת. ועוד קצת. ועוד קצת.
אז למה אחרי שעה של סקרולינג אנחנו מרגישים... רע?
הנה הפרדוקס:
סקרולינג נותן תחושה של הנאה ברגע. אבל אחרי? רוב האנשים מדווחים על תחושה של ריקנות, עייפות, ולפעמים אפילו חרדה.
למה? כמה סיבות:
השוואה בלתי פוסקת. כולם באינסטגרם נראים יותר מאושרים, יותר מצליחים, יותר יפים. אנחנו יודעים שזה לא אמיתי, אבל המוח לא תמיד מבין את זה.
FOMO - הפחד לפספס. מה אם יש משהו חשוב שאני לא יודע עליו? מה אם כולם מדברים על משהו ואני לא בעניינים? אז ממשיכים לגלול, רק ליהיות בטוחים.
תשומת לב מפוצלת. אחרי שעה של קפיצות בין סרטונים של 15 שניות, המוח מתקשה להתרכז במשהו אחד. הוא רגיל לגירויים מהירים. וזה משפיע על כל השאר - עבודה, שיחות, אפילו לצפות בסרט שלם.
"אבל אני צריך את זה בשביל להירגע"
כן, שמענו את זה הרבה.
והאמת? לפעמים באמת צריך לכבות את המוח. זה לגיטימי.
אבל שווה לשאול: האם אתם באמת נרגעים? או שאתם פשוט נמנעים מלהרגיש משהו?
יש הבדל גדול בין מנוחה אמיתית לבין הסחת דעת. מנוחה משאירה אתכם עם יותר אנרגיה. הסחת דעת משאירה אתכם עם פחות.
אם אחרי שעה של טיקטוק אתם מרגישים רעננים ומלאי אנרגיה - מעולה, זה עובד לכם.
אבל אם אתם מרגישים מרוקנים ותוהים לאן הזמן נעלם... אולי שווה לנסות משהו אחר.
איך להחזיר קצת שליטה
לא צריך למחוק את כל האפליקציות ולעבור לטלפון עם כפתורים. זה לא ריאלי ולא הכרחי.
הנה כמה דברים קטנים שכן עובדים:
תשימו לב לטריגר. מתי אתם הכי נוטים לסקרול? משעמום? מלחץ? לפני שינה? ברגע שתזהו את הדפוס, קל יותר לעשות משהו אחר.
תנו לעצמכם 3 נשימות לפני שפותחים. כן, זה נשמע פשוט מדי. אבל הרגע הקטן הזה של עצירה יכול לשנות את כל ההחלטה. לפעמים תגלו שבכלל לא רציתם להיכנס - זה היה אוטומטי.
תגדירו זמן, לא תוכן. במקום "רק עוד סרטון אחד" (שתמיד הופך לעשרה), תחליטו מראש: 15 דקות. טיימר. כשהוא מצלצל - נגמר.
תמצאו תחליף לרגעי הביניים. התור בקופה, ההמתנה לאוטובוס - הרגעים האלה לא חייבים להיות עם טלפון ביד. אפשר פשוט להסתכל סביב. לנשום. להיות קצת משועממים. זה בסדר.
המטרה היא לא שלמות
אף אחד לא מצפה שתפסיקו להשתמש בטלפון. זה חלק מהחיים.
המטרה היא פשוט להחזיר קצת בחירה. שהסקרולינג יהיה משהו שאתם בוחרים לעשות, ולא משהו שפשוט קורה לכם.
כי יש הבדל בין לצפות בסרטון כי בא לכם, לבין למצוא את עצמכם שעה אחר כך בלי לדעת איך הגעתם לשם.
נסו את זה היום
בפעם הבאה שהיד נעה אוטומטית לטלפון - עצרו שנייה.
שאלו את עצמכם: מה אני מחפש עכשיו? בידור? מידע? או בריחה ממשהו?
התשובה לא משנה. עצם השאלה היא הניצחון.
מחפשים דרך להירגע בלי מסך? באפליקציית רגע יש תרגילי נשימה ומדיטציות קצרות שנותנים למוח הפסקה אמיתית. נסו שבוע חינם.
