חזרתם ממילואים. אולי שבועיים, אולי חודשים. ופתאום אתם יושבים במשרד, פותחים את המחשב, ומרגישים שאתם על פלנטה אחרת. הצ'אט קבוצתי על ארוחת צהריים, הפגישה על KPIs - הכל נראה כאילו זה שייך לאדם אחר. לחיים אחרים.
אם זה מה שאתם מרגישים - אתם לא לבד, ואתם לא משתגעים. החזרה לשגרת עבודה אחרי מילואים היא אחד המעברים הקשים ביותר שיש, בטח בישראל של השנים האחרונות.
למה זה כל כך קשה
המוח לא עובד כמו מתג. אתם לא יכולים לקום בבוקר, לפשוט מדים, וללבוש "מצב עבודה". הנה מה שקורה מתחת לפני השטח:
- מערכת העצבים עדיין דרוכה: במילואים הגוף רגיל למצב של עוררות גבוהה. פתאום אתם צריכים לשבת בשקט מול אקסל - והגוף לא מבין למה.
- פער משמעות: במילואים עשיתם משהו שנראה חשוב, דחוף, ממשי. עכשיו אתם מתווכחים על צבע של כפתור באפליקציה. הפער הזה מייצר תחושת ריקנות.
- אשמה סמויה: חלק מהאנשים שנשארו בשטח עדיין שם. ואתם? חזרתם לקפה ופגישות זום.
- חוסר סבלנות: דברים שלפני המילואים נראו רגילים - עכשיו מרגישים טריוויאליים או אפילו מעצבנים.
- בעיות שינה: התעוררויות בלילה, קושי להירדם, חלומות מטרידים - כל אלה משפיעים על היכולת לתפקד ביום.
מה נורמלי ומה דורש תשומת לב
נורמלי: תחושת ניתוק בשבועיים-שלושה הראשונים. חוסר סבלנות. קושי בריכוז. תחושה של "מה אני עושה פה". עצבנות מוגברת.
שימו לב אם: זה לא משתפר אחרי חודש. יש פלאשבקים או זיכרונות פולשניים. אתם נמנעים מדברים שפעם אהבתם. יש נימול רגשי - לא עצובים, לא שמחים, פשוט כלום.
5 צעדים מעשיים לחזרה
1. תנו לעצמכם שבוע רך
אם אפשר - אל תחזרו ישר ל-100%. תדברו עם המנהל ותבקשו שבוע ראשון מופחת. אף אחד שקול לא יגיד לא למישהו שחזר ממילואים. השבוע הזה הוא לא עצלנות - הוא השקעה בתפקוד ארוך טווח.
2. תזהו את הטריגרים במשרד
רעש פתאומי? דלת שנסגרת? מישהו שמדבר בקול? זיהוי טריגרים הוא הצעד הראשון. ברגע שאתם מזהים מה מפעיל אתכם - אתם יכולים להתכונן.
3. תשתפו - אבל תבחרו את מי
לא כל עמית צריך לשמוע את כל הסיפור. בחרו אדם אחד או שניים שאתם סומכים עליהם ותשתפו אותם ברמה שנוחה לכם. משפט כמו "אני בתהליך חזרה, אם אני נראה מנותק - זה לא אישי" עושה עבודה גדולה.
4. תחזרו לגוף
מילואים זה פיזי. המשרד זה ישיבה 8 שעות. הפער הזה מרגיש בגוף. תוציאו את עצמכם להליכה בהפסקה. פעילות גופנית מורידה קורטיזול וזה בדיוק מה שאתם צריכים.
5. אל תשוו
"לפני המילואים הייתי מגיע ראשון ויוצא אחרון." הבנתם. אבל אתם אחרי חוויה שמשנה אנשים. תנו לעצמכם לחזור בקצב שלכם.
תכל׳ס: תרגיל של 2 דקות - "הנחיתה"
- 30 שניות: שימו שתי כפות רגליים על הרצפה. תרגישו את המגע. תגידו לעצמכם: "אני כאן, במשרד, עכשיו. אני בטוח."
- 30 שניות: נשימת קופסה - שאיפה 4, עצירה 4, נשיפה 4, עצירה 4.
- 30 שניות: הסתכלו סביב וזהו 3 דברים שמעגנים אתכם בהווה: צבע הקיר, כוס הקפה, הקול של מישהו מוכר.
- 30 שניות: שאלו את עצמכם - "מה דבר אחד קטן שאני יכול לעשות עכשיו?" לא הכל - רק דבר אחד. ותתחילו ממנו.
✅ אפשר לעשות את התרגיל הזה בשקט, ליד השולחן, בלי שאף אחד ישים לב.
מה אם זה לא עובר
חלק מהמשרתים חוזרים עם תסמיני פוסט-טראומה שדורשים תשומת לב מקצועית. זה לא חולשה - זה פציעה. כמו שהייתם הולכים לרופא עם ברך שבורה, ככה גם כאן.
יש אפשרויות:
- מענה רפואי דרך אגף השיקום של משרד הביטחון
- קו חירום של ער"ן (1201)
- שיחה עם נומה, המטפלת הדיגיטלית של רגע, שזמינה גם ב-3 בלילה כשהמחשבות לא נותנות מנוח. למה דווקא נומה?
הקשר לנושאים קרובים
אם חזרתם ממילואים ומרגישים שהעולם שבחוץ לא מתחבר, כנראה שתמצאו ערך גם במדריכים על הסתגלות אחרי מילואים ארוכים, חזרה לשגרה אחרי מלחמה, ועל דיכאון אחרי מילואים.
שאלות נפוצות
כמה זמן לוקח להסתגל חזרה?
זה משתנה. רוב האנשים מתחילים להרגיש יותר מחוברים תוך 2-4 שבועות. אם אחרי חודש אין שיפור - שווה להתייעץ עם מקצוען.
האם מותר לי לבקש התאמות בעבודה?
בהחלט. חוק שמירת מקום עבודה לחיילי מילואים מגן עליכם. מעבר לחוק - רוב המעסיקים הישראליים מבינים את המצב.
מה עושים אם לא מצליחים לישון?
בעיות שינה אחרי מילואים נפוצות מאוד. מחשבות טורדניות לפני שינה ושינה אחרי יום לחוץ עשויים לעזור כצעד ראשון.
האם מה שאני מרגיש זה PTSD?
לא בהכרח. תסמינים כמו עצבנות, ניתוק וקושי בריכוז נורמליים בחזרה ממילואים. אם הם נמשכים מעל חודש ופוגעים בתפקוד - שווה להיבדק.
איך מסבירים לעמיתים?
אתם לא חייבים לספר הכל. משפט קצר כמו "חזרתי ממילואים, צריך קצת זמן" מספיק לרוב.
זה לא ייעוץ רפואי
המידע כאן כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ מקצועי. אם אתם בסכנה מיידית, פנו למד"א 101 או לחדר מיון הקרוב.
שורה תחתונה
החזרה מהמילואים למשרד היא לא "להחליף בגדים". זה מעבר רגשי שדורש סבלנות, הבנה, וכלים. תנו לעצמכם זמן, תשתמשו בתרגיל הנחיתה, ואם צריך - תבקשו עזרה. אף אחד לא מצפה שתחזרו ליום הראשון כאילו לא קרה כלום.
